כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים
שמי שמחה. אני גר בירושלים. אנו נמצאים בסופם של שבעת ימי המשתה לכבוד גיסי החתן. השבע ברכות האחרון אמור להיערך אחר הצהריים באולם. חמי התקשר אלי וביקש שאביא שתיה לאולם.
"אקפוץ לשם בשעה ארבע", סיכמתי, ואכן, בשעה ארבע אני מגיע, ומגלה שהאולם נעול. אני מתקשר לחמי לבקש את המספר של בעל הקייטרינג שהזמינו אצלו את האירוע, ומתקשר אליו.
בעל הקייטרינג שומע את שאלתי והוא נבוך מאד, "לא ידוע לי שהזמנתם אצלי שבע ברכות".
הוא מוריד את הטלפון ואני לא יודע מה לחשוב. עוד שעה האירוע, וחוץ משתיה אין כלום. הכל מקופל בצד. כעבור דקותיים מתקשר אלי בעל הקייטרינג ואומר לי, "אני לא זוכר את השם שלכם, אבל אין לי דרך לבדוק עם מי הצדק. לפני שבועיים נאבד לי היומן. אומנם שחזרתי את כל ההזמנות, אך בהחלט יכול להיות ששכחתי אתכם. אתה יודע מה? יש לי היום אירוע בערב. אשלח לכם מה שהכנתי בשביל הערב, ועד הערב אכין סעודה חדשה".
אני מתקשר לחמי לספר לו על ההתפתחות, וחמי טוען שהוא כלל לא הזמין את האירוע אצל האדם שדיברתי אתו. הוא הזמין מישהו אחר. המישהו האחר עונה לטלפון, ומתברר שהיתה לו טעות גדולה. בלוח שלו היה רשום שהאירוע יהיה מחר!
להכין מעכשיו לעכשיו הוא אינו יכול. הוא גר בביתר, ואנחנו בירושלים, העובדים שלו מפוזרים ברחבי הארץ, ואין לו דרך לעזור לנו.
אני חוזר לבעל הקייטרינג הירושלמי, זה שהתקשרתי אליו בטעות, ואומר לו, "תשמע, זו הטעות שלנו, אבל אמרת שיש לך אירוע. תוכל לעזור לנו?"
"כן!" עונה לנו בעל הקייטרינג, ומרגע זה הוא הופך את העולם. משיג מלצרים, מביא אנשים, משנע את כל המנות מהמטבח שלו, ובד בבד זורק הוראות לגבי האירוע שיש לו בערב.
בחמש ורבע התחיל האירוע, ואיש לא יכול לנחש, באיזה מצב עמדנו שעה אחת לפני כן.
בהתרגשות מרובה סיפרתי לבעל הקייטרינג על היותו שליח ההשגחה להציל אותנו מבושה וחרפה. "איך הקב"ה סובב, שבשעה ארבע הגעתי עם השתיה לאולם, ואיזו השגחה שנאבד לך היומן!" אמרתי לו, "ככה הקשבת לי וביקשת לדעת בדיוק את פרטי האירוע, וברוך השם, הכל היה על הצד היותר טוב".
"גם לי יש סיפור כזה", אמר לי בעל הקייטרינג.
"בחודש תשרי שכרתי אולם וסוכה, כדי לערוך אירועים לאנשים. היומן הלך והתמלא, ונשארו לי שני ימים פנויים. התקשר אלי חוצניק ואמר לי שהוא רוצה לעשות אצלי אירוע של אירוסין בב' דחול המועד, היינו, במוצאי יום טוב שני. אני התארגנתי ליום השני של חול המועד, והנה, בא' דחול המועד בבוקר פוגש אותי חבר, ואומר לי, ראיתי מודעה ליד המקווה, שאתה עושה אירוע היום בערב. שיהיה לך בהצלחה מרובה".
"היום בערב?" שאלתי, "הוא דיבר אתי על מחר בערב. אתה בטוח?"
"כן. בטוח. כתוב במפורש, מוצאי יום טוב שני, אור לב' דחול המועד".
הודיתי לחבר על העדכון, השגתי מספר טלפון של מישהו מהמשפחה של מזמיני האירוע כדי לוודא את העניין, ומהצהריים הרמתי אירוע עד הערב. ואתה יודע מה הכי מפליא? החבר הזה שראה את המודעה, עד אז, מעולם לא דרך במקווה ההוא. והנה, בדיוק באותו בוקר נשלח במיוחד משמים לעדכן אותי ולמנוע צער ועגמת נפש".
(ערב שבת קודש פרשת בלק חו"ל חוקת, סיפור מס' 5)
