'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא'

מספר יואל מבני ברק: 

אנחנו זוג שהתחתן בשעה טובה לא מזמן, וכעת אני גר אצל חמותי בבית. היו לי כחמשת אלפים דולר מהמתנות של החתונה, וחיפשתי מקום בטוח להחביא אותם. מצאתי מעיל קרוע ברחוב, הבאתי אותו אל בית חמותי, שמתי בתוכו את הכסף, והטמנתי אותו בארון הבגדים. 

יום אחד בשעה ארבע לפנות בוקר הייתי צריך לסדר משהו, והיה לי צורך באלף דולר. אני ניגש לארון ומחפש את המעיל, אך אינני מוצא אותו. קראתי בבהלה לאשתי ושאלתי אותה היכן המעיל, השיבה היא שאיננה יודעת. נלחצנו מאוד, והרי כל עמלינו נמצא שם. 

בתוך הדברים והחיפושים קמה חמותי ומבררת מה אנחנו מחפשים, עניתי לה שאנחנו מחפשים את המעיל שהיה כאן במדף. אומרת לנו חמותי לפי תומה "המעיל הזה הקרוע, ניסיתי להציע אותו לכמה עניים, ולא רצו אותו. לפני  שבוע ביקר כאן אחיך דוד, ואמר לי שהוא נוסע לתל אביב. הבאתי לו את המעיל, ואמרתי לו שיביא את זה לעני אחד שקר לו". 

הרמתי מיד טלפון לאחי דוד לשאול אותו לפשר הדבר, ואמר לי "נכון, ניסיתי להציע את המעיל לכמה עניים ואף אחד לא רצה אותו, בלית ברירה תליתי את המעיל על הגדר ברחוב 'רענן' בתל אביב, וכתבתי על המעיל: הפקר, מי שמעונין יכול לקחת". 

הבנתי שכעבור שבוע העסק אבוד לגמרי, ללא ספק. אך מכיוון שכל ההון שלנו נמצא שם, הייתי חייב לעשות השתדלות, ולכן התפללתי מנחה ונסעתי מייד לאותו מקום.

בחסד ה' עלינו, אני מוצא את המעיל תלוי על הגדר. מיד הושטתי את ידי לכיס, וכל הסכום היה במלואו. 

תודה לה'. 

ראיתי במוחש את אמרת רבותינו 'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלא נימא'.