הקמת המצבה עם קדיש

בקהילה בה אני חבר, נפטר יהודי חשוב בעל חסד גדול, והוא בגיל זקנה מופלג – בן תשעים ושלוש היה בפטירתו, ולא השאיר אחריו ילדים, ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

היות והוא היה מגדולי עמודי התווך של מוסדות הקהילה בהשיגו תרומות כבירות עבורן, וכן בהיותו שותף בהקמת מבני המוסדות, החליטו בני הקהילה ולקחו על עצמם לעשות עבור עילוי נשמתו בתפילה ולימוד. כמובן שרב הקהילה עמד מאחורי כל הפעילות לעילוי נשמתו של אותו יהודי נכבד.

כשהגיע ערב יום כיפור, יצאתי להתפלל על קברי הצדיקים הטמונים בהר הזיתים, והנה אני רואה כי סביב קברו של אותו יהודי זקן רוחשת פעילות. היו אלו כמה פועלים ערבים שעסקו בבניין המצבה על קברו, כשהם עומדים לקבוע את לוח השיש – המצבה על נדבכי האבנים שהוקמו על הקבר.

תוך כדי שאני עומד ומסתכל על מעשיהם של הפועלים, אני מבחין ברב קהילתנו שהגיע גם הוא לאותה חלקה להתפלל על קברי אבותיו. מיד ניגשתי אליו וסיפרתי לו כי בדיוק כעת מקימים את המציבה על קברו של אותו זקן יקר. נדברנו שנינו כי מהשמיים סובבו שנהיה במקום, ומן הראוי שניגש לשם ואנו נרים ונקבע את לוח המציבה, שכידוע עניין גדול הוא עבור הנפטר שיעשו זאת יהודים יר"ש, ולבטח לא פועלים ערבים.

הרב שמח על ההזדמנות לכבד את זכרו של יהודי חשוב ויקר זה, ואנו ניגשנו לחלקת הקבר ובסיוע עוד שני אברכים שנקלעו למקום ג"כ בהשגחה, העלינו את המציבה וקבענו אותה על מקומה הנכון. לאחר מכן צירפנו עוד כמה יהודים, והרב אמר קדיש בהתרגשות עצומה לעילוי נשמתו של הנדיב.

הרי זה ממש 'השגחה פרטית' שנקלענו למקום בדיוק באותו זמן, ובכך זכה הישיש הנכבד ש'יהודים יראים' יקבעו את המצבה על קברו באמירת קדיש.