הסיפור שלי ארע לפני כעשרים שנה. הייתי אברך צעיר עם כמה ילדים ופרנסתי היתה בדוחק. להשלמת ההכנסות הייתי מקבל הבטחת הכנסה, שבה הייתי צריך להצהיר הצהרות שונות ומשונות על הכנסת רעייתי וכו' – דברים שלא עלו בקנה אחד עם מדת האמת. בשלב מסוים התחזקתי באמונה ובהתבודדות, והתחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. בהגיע עת חידוש המלגה המדוברת לא ידעתי מה לעשות. הלכתי להתבודד ואמרתי לקב"ה: 'תראה, אני מבין שעל פי האמונה הטהורה לא ראוי לעשות כך, אבל מה אעשה שאין לי די אמונה בך, אבל זאת אבקש ממך – שתלמד אותי אמונה, שאזכה להיות בעל בטחון שאוכל להסתדר בלעדיהם', כך אמרתי. מילאתי את הטפסים ובלב כבד שלחתי אותם.
לאחר כמה ימים הם השיבו שמסמך מסוים חסר, אבל לא הזדרזתי לשלוח אותו, ביודעי משנים קודמות שהוא לא מעכב את המילגה, ומקסימום בשנה הבאה אצטרך לשלוח אותו בנוסף לבקשה.
בתאריך שבו אמורה המילגה להכנס הוצאתי דף חשבון מהבנק, ואכן ראיתי בטבלת הזיכויים סך 1040 ש"ח – סכום הקיצבה החודשית. לומר ששמחתי בדבר זו לא אמת, אבל המתנתי ל'שיעור' מבורא עולם, מה שלא ידעתי שאני כבר ממש בתוכו.
עברה שנה, כל האברכים שקיבלו טפסים למילוי וחידוש הקיצבה שאלו אותי אם שלחתי, השבתי שלא, מפני שטרם קיבלתי אותם בדואר. כעבור כמה שבועות החלטתי להרים טלפון ולשאול מה קורה, המזכיר שענה לי בירר את נתוניי, והשיב ביבושת 'אתה כבר שנה לא מקבל'. 'אני לא מבין, ראיתי שנכנס כסף' אמרתי, 'יכול להיות, אבל לא מאתנו', ואז 'נפל' לי האסימון. בתחילת השנה הסתכלתי רק על הזיכוי ועל הסכום, מבלי להסתכל מאיפה זה הגיע, ובשאר החדשים ממש לא התעניינתי מה נכנס וכמה, כל תשומת הלב שלי היתה על השורה התחתונה – כמה יתרה יש בחשבון. נמצא אם כן, שבכל השנה לא נכנס שקל אחד מהם, והזיכוי שהיה בתחילת השנה היה ממישהו שהפקיד או משהו לא ברור. לקח לי חלקיק שניה לעמוד על כך שהקב"ה העמיד אותי במציאות של לא מקבל, ומצד שני מרגיש כאילו כן. דומה הדבר – לילד שפוחד לנסוע על אופניים ללא גלגלי עזר, למרות שנסיעתו בטוחה ויציבה, הפתרון הוא – לקחת לו באמצע הנסיעה את הגלגלים ולתת לו לרכב עליהם, ולאחר שיסיים את הרכיבה להראות לו שהוא ממש לא צריך אותם. וכך קרה גם אצלי.
המזכיר שאל אם אני מעונין להשלים את הפרוצדורה של שנה שעברה כדי לקבל רטרואקטיבית (1040 כפול 12), ואז הבנתי שברגע זה מתחיל הנסיון. השבתי לו – 'לא תודה!' וסגרתי מהר את הטלפון. ובאמת במחשבה לאחור, השנה שבה לא קיבלתי את הקצבה לא היתה שונה מהשנים שקדמו, למרות שלא היתה כל הכנסה נוספת או משהו אחר שיכל לעזור. אם כך, אמרתי לעצמי – אין צורך 'בהשתדלות' מהסוג הזה.
הרמתי עינים לשמים ואמרתי 'אבא, תודה על השיעור, לקח שנה אבל בסוף הבנתי, תודה'.
ללמדנו שהמרגיש שעדיין אינו בדרגת הביטחון, יתפלל ויבקש על כך, וכאמרת חכמינו ז"ל 'פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'
שלחו לנו וזכו את הרבים
מופעל ע"י השגחה פרטית אמונה ובטחון ע"ר
6176* / 02-30-11-300
