מספר אברך המתגורר בירושלים:
יום אחד מימי הסליחות קמתי בבוקר בשעה מוקדמת לסליחות, ועברתי ליד מתקן הגניזה הסמוך לביתי, והנה חשכו עיני, ראיתי שליד המתקן מתגוללים אשפתונים קרועים וכמויות גדולות של דפים וספרי קודש, ואין שום דרך לאסוף אותם בצורה מכובדת.
לרגע התלבטתי האם זו המצווה המוטלת עלי כעת, לטפל בכל הכמות האדירה הזו, ואין לי שום דרך לאסוף זאת. אבל לאחר מחשבה שניה חזרתי לביתי, הבאתי כמה אשפתונים, והתחלתי להרים את הדפים והספרים אחד אחד, הרגשתי שהעבודה לא נגמרת, הרמתי והרמתי וזה לא נגמר. חשבתי לעצמי אולי אין זה תפקידי כעת, וייחלתי לה' שישלח לי מסר משמיים שזו המצווה המוטלת עלי עכשיו, ולאחר רגע עובר שם יהודי מבוגר ונכבד ושואל אותי אם אני רוצה שהוא יצטרף לעזור לי, דחיתי מיד את הצעתו. לי זה כבר הספיק, יש לי אות משמיים שזו המצווה עכשיו.
לאחר יותר מעשרים דקות של עבודה מאומצת זכיתי ב"ה לסיים את אסיפת כתבי הקודש לתוך האשפתונים.
הסיפור אירע ביום שישי כ"ז באלול. באותו יום אני פוגש שוב את אותו יהודי מבוגר, והנה הוא מספר לי בהתרגשות, שבאותו יום הוא השתתף בשיעור של מגיד שיעור מפורסם בירושלים, והמג"ש סיפר לקהל השומעים שהיום הוא יומא דהילולא של הגאון הגדול רבי נתן אדלר זצוק"ל, וסיפר בהרחבה שהגאון רבי נתן אדלר זצ"ל היה מקפיד מאוד על ביזוי כתבי הקודש, ועד כדי כך שהיה לו מנהג שהיה נותן מטבע לכל ילד שהביא לו 'שמות וכתבי קודש' לגניזה.
שמחתי שהייתה לי את הזכות להתעסק במצווה הזאת בדיוק ביומא דהילולא של האי גאון וצדיק זצ"ל, ונראים הדברים שמשמיים סובבו זאת כדי להראות את גודל חשיבות המצווה.
שלחו לנו וזכו את הרבים
מופעל ע"י השגחה פרטית אמונה ובטחון ע"ר
6176* / 02-30-11-300
